"שנת 2001, ביום בהיר רגיל, אבא נסע לתקן את ריכבו במוסך, עד שנהג עשה 'רוורס' והפיל עליו את הרכב. התוצאות כבר היו משמעותיות: חצי גופו הימני של אבא כולל ראשו נפגע. ניסיתי להשתמש בכל מה שלמדתי אי פעם: רייקי, מסאז'ים, רק כדי שהוא יוכל קצת להירגע מכאביו ולהמשיך במהלך חייו. באותה תקופה שירתתי במג"ב במסלול לחימה. הדאגה המתמדת והתיסכול שהרגשתי, אינם ניתנים אפילו לתיאור. בשלב כלשהו האמנתי שזהו זה. אין יותר מה לעשות. אין מי שיכול לעזור לאבא ולגאול אותו מייסוריו. כאב לי ולא השלמתי עם זה. ניסיתי לשאול ולשאול על רופאים מומחים, דרך קשרים בצבא וחברים, אבל לצערי ללא שום תוצאות. וכשעמדתי להרים ידיים, נכנסת לחיינו. כן, ד"ר רונן, אתה! בשבילך אני מוקירה לא חצי מלוכה, אלא את כולה. היצלת את חיי אבי. ריפאת לו את הגוף ואת הנפש, וגרמת לו למצוא את הדרך לשלווה. החזרת את מסלול חיינו לתקינותו, ואין מילים בפי להודות לך, ועד כמה אני מעריכה, מוקירה תודה ומאמינה. והכל בזכותך! תודה על התעוזה שיש בך. תודה על הדאגה המתמדת שלך בכך שאפשר תמיד להתקשר אליך ולהתייעץ. תודה על ההתמסרות הנפשית והפיזית שלך. כמו כן חשוב לי לציין בפני כל האנשים שחווים חוויה מרה וחושבים כי זהו הסוף, או כאילו שבתחילת הדרך הזאת – דעו שיש מי שיכול לעזור. יש מי שיכול לשפר את המצב. פליאה שברא אבינו שבשמיים, שתשנה לכם את מהלך חייכם, ד"ר רונן מנדלזיס. בהערכה ללא גבולות" ש.ש., מפקדת ולוחמת במשמר הגבול, בת 22, נתניה