ילדים משקפים את הטיפול שהם מקבלים.
דוקטורים, מומחים לבריאות נפשית (מנטאלית) ומחנכים, לא פעם אומרים דברים בלתי מוכחים לגבי הפרעות קשב וריכוז עם חוסר שקט – היפראקטיביות (ADHD). אותם מומחים אומרים גם דברים לא נכונים לגבי התרופות שאמורות לטפל ב-'ADHD'.
המאמר הזה חושף ומגיב לשישה שקרים נפוצים או אמירות מטעות שאולי אמרו לכם:
"ADHD היא הפרעת מוח ביולוגית, שנגרמת על ידי חוסר איזון כימי במוח של ילדיכם"
האמת הפשוטה היא שאין לחלוטין שום בדיקה מדויקת שמבדלת ילדים שסובלים לכאורה מ-'ADHD' לכאלה שלא. הדרך הפשוטה ביותר לתמוה על ההצהרה הזו, היא לבקש שילדיכם יעבור בדיקה רפואית שתוכיח שילדיכם סובל מ-'ADHD'. רופאים רבים יגיבו לבקשה כזו בטענה שהבדיקה יקרה מדי. חשוב להתעקש ולבקש שחברת הביטוח שלכם תשלם עבור הבדיקות האלו. האמת היא שלא קיימות בדיקות כאלו. אם הרופא ממליץ על בדיקה כזו, בקשו ממנו את המאמר המחקרי שמבסס את המהימנות של הבדיקה הזו.
אתם גם יכולים לבקש מהמומחה להראות לכם את המאמר או המאמרים בספרות הרפואית שמוכיחים את הקיום של בדיקה שמאשרת או מאזן כימי לא נורמאלי שמאושש את הקיום של המחלה הרפואית ADHD. האמת הפשוטה היא, שמאמר כזה אינו קיים. אם מישהו נותן לך מאמר, אנא הראה אותו למישהו שיכול לקרוא אותו באופן בקורתי ולנתח אותו.
"הסימפטומים מוגדרים בבירור בספר שנקרא DSM-IV, שהוא ספר האבחון והסטטיסטיקות של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה, הוצאה רביעית"
כן, ה"סימפטומים" מודפסים שם, אך כאמור בנקודה הראשונה, "סימפטומים" אפשריים אלו, אינם מוכיחים בשום דרך ש-ADHD היא מחלה. יותר מזה, "סימפטומים" אלו, אינם אלא הסתכלות של מישהו על מאפייני התנהגות ילדיכם, והאמת היא שהם אפילו אינם מהימנים כהסתכלות התנהגותית. על מנת להיות מהימנים, על אנשים להסכים שילדיכם סובל מ-"ADHD". מאמר שפורסם בירחון המכובד של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים, שהודפס בספטמבר 2000, אומר שהאבחון איננו כל כך מהימן.
ילדים רבים שאמורים לסבול מ-ADHD אינם מאובחנים בכלל וילדים רבים שמאובחנים כלא סובלים מ-ADHD, סובלים מזה. דבר שה אומר שהמחקר שנעשה על ידי DSM-IV לתמוך ולחזק את האבחון והטיפול ב-ADHD, אינם נתמכים לחלוטין על ידי עובדות מדעיות. משמעות הדבר היא גם, ששום סמכות רפואית אינה מאבחנת נכון את ה-ADHD. ADD ו-ADHD הן תפיסות שנוצרו באופן פוליטי, ונצרו על ידי וועדה של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה. מחלת ADD נוצרה בשנת 1980, ו-ADHD בשנת 1987. האמת הפשוטה היא שהן אינן מחלות אמיתיות בשום מדד מדעי לגיטימי של המונח מחלה. לומר דבר אחר אינו רפואה, אלא רמאות ומעילה באמון (Fraud).
"תרופות (כגון ריטאלין) מסדירות את חוסר האיזון הכימי"
ראשית יש לזכור שאין שום חוסר איזון כימי (ראו בפסקה הראשונה). ישנם במוח כימיקלים שעוזרים לתאים "לדבר" האחד עם השני. כימיקלים אלו נקראים נוירו-טראנסמיטורים. אולם, אם איזה מומחה טוען שאחד הכימיקלים, בדרך כלל של משהו שנקרא דופאמין, צריך סוג כלשהו של תיקון, ושיש להם בדיוק את התרופה המתאימה לכך, מוליכים אתכם שולל. רעיון זה מניח שעצבים רק "מדברים" לעצבים אחרים שמשתמשים באותו סוג של כימיקל. זרהו שקר מוחלט. זהו שקר המקרה הגרוע ביותר והפשטת ייתר ענקית במקרה הטוב ביותר. זה אינו אתי למומחה רפואי לומר או לרמז דבר אחר.
"התרופה (כדוגמת ריטאלין) היא ממריץ חלש שאין לו תופעות לוואי או שיש לו מעט תופעות לוואי"
"תופעות לוואי" הן שגי נהור; לכל הסמים (המתיימרים להיות תרופות) יש מגוון השפעות. חשוב מאוד שתבדקו לעומק בעצמכם את ההשפעות של כל סם שאתם יכולים לשקול לתת לילדיכם. בדקו במדריך השולחן לרופא – PDR (Physician Desk Reference), בקשו מהרוקח השכונתי להדפיס לכם רשימה של תופעות לוואי, ו/או השיגו את המקורות שמצוינים בסוף המאמר הזה. עליכם למצוא ולדעת על כל ההשפעות האפשריות – אלו שנחשבות לנפוצות (כמו עצבנות, הפרעות שינה וחוסר תיאבון, וכאלו שנחשבות נדירות (כמו הרעלה פסיכוטית ומוות). השקר שריטאלין, הוא ממריץ קל, קשה אף יותר להצדקה, מכיוון שמחקר של ה-BNL (Brookhaven National Library), ופורסם (American Medical Association), לא רק שמאשר את הדמיון של ריטאלין לקוקאין, אלא גם מצא שריטאלין יותר פוטנטי מקוקאין בהשפעתו על מערכת הדופאמין במוח. ההתייחסות לריטאלין כ"מיני קוקאין" אינה רק בדיחה.
חשוב לדעת ששימוש בתרופות ממריצות יכול להסתיר סימפטומים של הפרעות מסכנות חיים, שעלולים לגרום לבעיות הקשב של ילדיכם או בעיות הפעילות. חשוב גם לדעת שאם ילדיכם באמת סובל מבעיות קשב וריכוז, הדבר יכול לנבוע, מבעיות בתוך הסביבה הכיתתית (אין הפסקות, הסדרה לא טובה של החום/טמפרטורה בכיתה, אקוסטיקה גרועה, תאורה בעייתית, הוראה גרועה, ועוד…) או בתחומים אחרים בחיי ילדיכם (תזונה, גירויי ייתר של טלוויזיה ו-ווידאו, לחץ ומריבות משפחתיות, ועוד…).
"אם ילדיכם היה סובל מסוכרת, הייתם נותנים לו אינסולין, האין זאת?"
זוהי אחת הטענות הנפוצות והשפלות ביותר שדוקטורים ומומחים אחרים, אומרים להורים. זהו האשמה כבדה של ההורים, שאומרת להם שהם מזניחים את ילדיהם וחסרי אחריות, עם הם לא מסכימים והולכים עם הלחץ הכבד לסמם את ילדיהם. זכרו טוב, כפי שתואר בנקודה הראשונה, ADHD היא בשום אופן אינה מחלה אמיתית; לטעון כל דבר אחר הוא שקר. האמת היא שהגנה על ילדיכם מסמים ורעלים היא מאוד אחראית. אלו שמקדמים את השימוש בסמים האלו לילדים מפקירים את האחריות שלהם ונמנעים מהצורך האמיתי לספק את צרכיהם של הילדים שלנו.
"אתם הולכים בניגוד להמלצה הרפואית"
רופאים עובדים בשבילכם. יש מסמך שנקרא הסכמה מודעת. אם הם נותנים לך מידע שקרי או לא מדוייק, או מנסים להטעות אותך בכל דרך, אז העצה שהם נתנו לכם היא פסולה ואתם יכולים בצדק לקחת את העניינים בידיים שלכם. זו האחריות שלכם להגן על הבריאות וההתפתחות של ילדיכם, בטווח הקצר והארוך.
מקורות:
Breeding, J. The Wildest Colts Make The Best Horses. Bright Books, 1996.
Breggin, P. Talking Back To Ritalin. Common Courage Press, 1998.
www.adhdfraud.org – Dr. Fred Baughman's excellent website, containing the best of his essays revealing that ADHD is not a real disease.
www.wildestcolts.com – John Breeding, Ph.D., posts a wealth of information on psychiatry, parenting and his work as director of Texans For Safe Education.
www.attention-deficit-disorder.org . Profiles the work that some of us are doing to provide the truth about the fraudulent and harmful labelling and psychiatric drugging of our children.
This article is adapted from a brochure created by John Breeding, Ph.D., and Steve Edelman, M.A.
Please copy and distribute widely.